ביהמ"ש המחוזי אשר תביעה ייצוגית נגד עיריית ת"א להשבת הוצאות אכיפה על גביית ארנונה

א .         מהות הבקשה

זו בקשה לאישור ניהול ההליך ב - ת.א. 2328/99 כתובענה ייצוגית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן :" החוק").

ב .         עובדות רלבנטיות

בפתח הדברים ובטרם דיון בבקשה גופא, תינתן תמצית הרקע העובדתי להגשת התביעה העיקרית והשתלשלות העניינים בתיק זה, אשר מתנהל בערכאות המשפטיות משנת 1999. 

המבקש הינו תושב העיר תל-אביב-יפו.

בתאריך 4/9/1997 המשיבה שלחה למבקש מכתב התראה חתום ע"י עו"ד אבי נימצוביץ (נספח א' לבקשה המתוקנת), לתשלום ארנונה כללית למועד 10/97 ואגרת מים למועד 8/97, בצירוף דרישה לתשלום 40 ש"ח הוצאות אכיפת הגביה (להלן: " הוצאות אכיפה").

לעמדת המבקש לא היה מקום למכתב התראה מעין זה, שכן המבקש פנה לפני כן פעמיים בכתב למחלקת צרכנות מים בעירייה, בקשר לגידול בלתי מוסבר בחשבון המים שלו ומכתביו לא נענו. רק לאחר משלוח מכתב נוסף לראש העיר דאז, מר רוני מילוא, כשנה לאחר פנייתו הראשונה לעירייה, הגיבה העירייה לפניות המבקש.

המבקש שלגרסתו הופתע מכך, פנה למשיבה בבקשה לבטל הוצאות אלה, וכן בשאלה לעירייה מהיכן שאובה סמכותה לחייבו בגין משלוח מכתב התראה ע"י משרד עו"ד מחוץ לעירייה, וקיבל תשובה לכך בתאריך 16/7/1998.

בתשובתה, הפנתה המשיבה את המבקש לתקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ"ג - 1993.

לטענתה, החוב היה עקב דרישת התשלום, שהיא אחד מאמצעי האכיפה; ההוצאה לדרישת התשלום היא בגדר הוצאה ששולמה לצד ג', ועל כן ניתן לגבות תשלום בשביל אותו מכתב התראה אשר קיבל המבקש בגין חוב ארנונה ומים (ר' נספח ב' לבקשה).

המבקש שילם את החוב בדלית ברירה, לאחר שהובהר לו בפניותיו הטלפוניות שאם לא יעשה כן, יופעלו נגדו הליכי אכיפה לרבות ניתוק זרם המים בביתו.

כמו כן, פנה המבקש בכתב למנהלת היחידה לפניות הציבור של המשיבה, אולם עמדתה של האחרונה בנוגע לסמכותה לגביית החוב לא השתנתה.

בנוסף לחובות ארנונה ומים אלה, היה למבקש גם חוב למשיבה בגין דו"חות חניה.

לביתו של המבקש נשלחו גובים מטעם המשיבה והשאירו בתיבת הדואר שלו הודעה על ביצוע פעולה בכוח. המבקש פנה לאגף לגביית אגרות ודמי שירותים במשיבה וביקש לברר פרטים בעניין החוב. מהבירור עלה כי חוב המבקש בגין דו"חות חניה עמד על 1,990 ש"ח, וכי בנוסף חויב בגין "הוצאות גבייה" בסך 117 ש"ח.

המבקש שילם את חובו בגין דו"חות חניה בלבד; מאחר ונמסר לו מהמשיבה כי יימשכו הליכי הגבייה והאכיפה בכח בגין הוצאות הגבייה, אשר עמדו באותה עת על סכום של 211 ש"ח (גם גבייה זו, נעשתה לעמדת המשיבה מכוח סמכותה עפ"י פקודת המיסים (גביה) והתקנות לעיל), הוא הגיש בקשה לצו מניעה, שנענתה, לאסור על המשיבה לגבות את הוצאות האכיפה בגין דו"חות החניה, עד לאחר מתן החלטה בהליך זה.

התביעה בתיק ת.א. 2328/99  (להלן: " התביעה" או " התביעה המקורית"), הוגשה לבית משפט זה ביום 15/8/1999, במסגרתה עתר המבקש להשבת כספי הארנונה, המים וקנסות החניה שנגבו, לטענתו, שלא כדין וזאת מכוח עשיית עושר; לחלופין עתר למחיקת חובות אלה לעירייה; כמו-כן עתר המבקש להחזר הוצאות האכיפה שנגבו בגין דרישת חוב ארנונה, מים וקנסות החניה, או מתן פס"ד הצהרתי לפיו אין עליו לשאת בתשלום הוצאות האכיפה.

במסגרת תביעתו המקורית, עתר המבקש לאשר את ניהולה כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקסד"א").

ביום 14/5/00 החליט בימ"ש זה לאשר את התובענה כתביעת ייצוג קבוצתית, מכוח תקנה29 לתקנות סדר הדין האזרחי.

על החלטה זו הגישה המשיבה  בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.